"הגענו ללפלנד. לאחר ארוחת הערב הראשונה, שמנו לב שהעננים מתחילים להתפזר ופותחים חריץ קטן ושביב של תקווה, שאולי נגשים הלילה חלום. על כף המאזניים מצד אחד עייפות אחרי יום מתיש וקור חודר עצמות, שמושכים אותנו לסאונה בבקתה החמה והמפנקת, ומצד שני – רצון עז לצפות בתופעה הלא נורמלית. ההתלבטות הייתה קלה מאוד. בעצם לא הייתה בכלל. לבושים במיטב הביגוד החם, מצויידים בתה חם ומזחלת מלאה בולי עץ למדורה, התחלנו לצעוד בשלג הרך והעמוק ללב היער, לצוד את הזוהר הצפוני. התמקמנו, הדלקנו מדורה. אנחנו במקום חשוך, העננים כבר התפזרו, נשאר רק לחכות למזל. ממתינים (ועדיין לא מעכלים את הנוף הקסום שברקע). חיכינו, צחקנו, כבר התחלנו לפקפק בסיכויים, כשלפתע באופק הילת אור לא ברורה, ספק מפרוז'קטור ספק מהתאורה של העיר הסמוכה. ובשנייה אחת זה קרה. אותה הילה חלשה הפכה לפס ירוק בוהק, שבמהרה התרחב והחל לרקד בשמיים. אל הפסים הירוקים התווספו גם אדומים שהצטרפו למחול מהפנט בשמיים השחורים. חמש השניות הראשונות עברו בדממה מוחלטת ופה פעור, חצי הדקה אחר כך בקולות של שמחה והתרגשות. עשר הדקות הבאות בריצת אמוק חזרה לבקתות להעיר את החבר'ה שנכנעו לסאונה ולעייפות. מה יש להגיד? כל מילה תמעיט ביופי הלא ברור שראינו באותו לילה. פתיחה מושלמת למסע הארקטי שלנו ולקראת מסע בלתי נשכח אל חבל הארץ הקפואה."
'ואז הופיע הזוהר הצפוני' - מתוך מסע צילום ללפלנד
כתב וצילם: איתמר פלג