כנראה שזה לוקח זמן להבין שהתגשם לו חלום. בימים האחרונים עברתי תהליך הדרגתי ומדוד לקראת ההגעה ליבשת האחרונה והמרוחקת. תחילה נפרדתי מיבשת דרום אמריקה, עת שטנו אל עבר האוקיינוס הדרומי ומסביבנו רק אוקיינוס. לאחר מכן מעבר ה'דרייק', כאשר עם שוך הגלים החלה הציפייה וההתרגשות לקראת הקרחון הראשון. אט אט, כמות הקרחונים עלתה והתחלנו לחזות בתפאורה הקסומה של חצי האי האנטארקטי. הרים גבוהים, לבנים, עם קרחונים במנעד צבעים בלתי נתפס של בין כחול ללבן, אשר למרגלותיהם מגוון קרחונים, שלא ניתן לתאר בעברית את צורותיהם ומופעיהם. צר לי עברית יקרה, אך מעולם לא נתקלתי בצורך לתאר נופים שכאלו. היום החלטתי להתעורר לפנות בוקר, הרי זריחה באנטארקטיקה עוד לא ראיתי. החדר שלי חשוך, אך בשניה שיצאתי החוצה קיבלה אותי תאורה עדינה ורכה. אני מביט סביב ופתאום אני באמת מבין, אני באנטארקטיקה. כולם עדיין ישנים, החלטתי שאת הבוקר הזה אקבל לבד, רק אני, הפינגווינים ואולי אם יתמזל מזלי, גם לוויתן יגיח באופק, מבעד למים השקטים. עברתי לקחת תה ועוגיות, שינעימו ויחממו אותי בספק בוקר-ספק לילה הזה. השגרה היומית שלי מאוד פשוטה. היא מורכבת מארוחה, גיחה יבשתית לאתרים המופלאים בהם אנו עוברים, צפייה על מגוון הנופים ובעלי החיים הסובבים את הספינה וחוזר חלילה. שגרה ממכרת. אתמול, כשכבר רוב האנשים החלו לחזור על גבי סירות הגומי לספינה, פתאום התקבלה הודעה כי יש 'הידרורגה נמרית', או כלב ים נמרי בפשטות, אשר נמצא בקרבת מקום. בלי להסס, במקום לחזור ישירות לספינה, שטנו אל עבר מקום רביצתו של 'הנמר'. קצת קשה להסביר במילים איך זה מרגיש לראות בעל חיים בשגרה שלו, כאשר על פניך חיוך מתנצל של אורח מובך, אשר פה ממש רק לרגע קט, משתדל לא להפריע. אז כבר התעוררו כמה אנשים ואני מוצא את עצמי עם חמישה אנשים סביבי כאשר באמתחתנו שש אזרחויות שונות. מסתבר שאנטארקטיקה היא לא רק הטבע, אלא גם האנשים המיוחדים שבוחרים להגיע אליה. ברשותכם, אמשיך לשגרה שלי, אתמכר אליה עד שאאלץ לחזור לעולם האמיתי. בינתיים, אני סופג כל רגע מהיבשת הזו. כי לכו תדעו עם העולם המוטרף הזה עוד כמה זמן יש לנו ליהנות מהטוהר הזה, מאנטארקטיקה.
'פתאום אני מבין!' - מתוך מסע לאנטארקטיקה
כתב וצילם: אורי זברצ'יק