"התעוררנו לבוקר חמים יחסית ושמיים בהירים (הטמפרטורה הממוצעת בשפיצברגן היא 5 מעלות צלזיוס בקיץ ומינוס 14 מעלות צלזיוס בחורף), ועגנו לא רחוק מקבוצת איים הנקראת "איי הברווז". סירות הזודיאק כבר חיכו במים. התכנית המקורית הייתה לדלג בין האיים ולתצפת על ציפורים. בדרכנו אל אחד האיים, התקבלה הודעה במכשיר הקשר "אותר דוב קוטב!".
חשוב להבין – במסע כזה איתור של דוב קוטב הוא לא פחות מדבר קדוש, משנה תכניות, מזיז אוניות – קדוש. השמועה אמרה שמדובר בשני דובים. לדובי קוטב יש שתי אסטרטגיות כאשר הקרח הראשון מתחיל לסגת. הם נעמדים על קצו של הקרח ולאט לאט נעים לכיוון היבשת, או שנשארים על האיים, כמו אלה שהיו סביבנו. לעיתים הם עושים זאת באמת בלית ברירה. כשהתקרבנו אל האי שבו הם אותרו, גילינו שזכינו בכל הקופה. אמא דובה וגור קטן. התקרבנו אליהם בזהירות וברגעים הראשונים נראה היה שהאם חוששת, אך במהרה היא התרגלה לנוכחות שלנו ואחרי שבחנה אותנו בקפידה, אותתה לגור שהכל בסדר וכך הם המשיכו בשלהם. המעקב אחרי הדובה והגור היה עוצר נשימה, פשוטו כמשמעו. היה נראה שהם מאוד משועשעים, קופצים ושוחים מאי לאי, משחקים אחד עם השני במים ופושטים על קני ברווזים בחיפוש אחר ביצים. כמה זה משעשע לחזות בנסיונות של הגור הקטן לחקות את אמו המנוסה כמעט בכל מצב וללכת אחריה באש ובעיקר במים. זה מסוג הרגעים שלא שוכחים גם מטיילים מנוסים שחשבו שכבר ראו הכל, והמפגש הזה ללא ספק קיבל מקום של כבוד במגירת הזכרונות של כולנו."