שונית פלקו-זריצקי, צלמת שהתרגלה לעמוד מול המצלמה לא פחות מאחוריה, מצאה את עצמה בשנתיים האחרונות מוותרת כמעט לחלוטין על המקום האישי שלה ביצירה. הגוף, שהיה בעבר חומר הגלם המרכזי שלה, נעלם מהפריים. במקומו הופיעו צילומים של בתים חרבים, חפצים מפויחים, ומבטים של אנשים שמנסים להבין מה נותר מחייהם ואיך ממשיכים.

"אני אוהב את ההתרגשות, מכור לאדרנלין, להתרחשויות, לרגעי שיא, לכן בחרתי לפני 25 שנה את הצילום התיעודי כמקצוע, והוא ללא ספק לקח אותי למקומות מטורפים" מספר יוראי ליברמן.