"מבעד לשמלה מתגלה נערה שמבקשת לבחור כיצד להציג את עצמה לעולם"
יש אנשים שהנוכחות שלהם מושכת מיד את העין. הבגד, הצבע, האיפור, או האופן שבו הם בוחרים להציג את עצמם, שגורם לנו לעצור ולהביט.
כך בדיוק התחיל המפגש של כדיה לוי עם קהילת הלוליטה[1]. תחילה היו אלה השמלות המוקפדות, שכבות המלמלה, התחרה והאסתטיקה יוצאת הדופן שסקרנו אותה כצלמת.
אלא שהמצלמה, שבתחילה נמשכה אל מה שנראה מבחוץ, הובילה אותה בהדרגה פנימה. ככל שהכירה את הבנות והבנים שמאחורי הבגדים, גילתה שהמראה הוא רק חלק מהסיפור – ושמאחוריו נמצאים אנשים רגישים, כל אחד עם הדרך שלו לבחור כיצד להיראות וכיצד להיחשף.
עם ההיכרות השתנה גם המבט של כדיה: מהתבוננות באסתטיקה להתבוננות באדם.















