"אני אוהב את ההתרגשות, מכור לאדרנלין, להתרחשויות, לרגעי שיא, לכן בחרתי לפני 25 שנה את הצילום התיעודי כמקצוע, והוא ללא ספק לקח אותי למקומות מטורפים" מספר יוראי ליברמן.
ליברמן אינו יכול להיות במקום אחד לאורך זמן, הסקרנות הובילה אותו בכל פעם למקום חדש. עם המצלמה הגיע לעשרות מדינות, לחלקם באופן פרטי, לחלקם נשלח על ידי מגזינים מובילים בעולם כמו נשיונל ג'יאוגרפיק, טיים מגזין וניו יורק טיימס, ועוד. לאפגניסטן הוא מגיע ב 2004, זמן קצר לאחר נפילת הטליבאן, הוא נוסע יחד עם חבר צלם נוסף, שאול שוורץ. חמוש במצלמה ודרכון ישראלי. במשך חודש וחצי תיעד קבוצות אתניות שונות בחברה האפגנית שאינה מלוכדת בשום צורה. זו היתה סקרנות אפופה בלא מעט פחד.
במהלך השהות שם, הסתובב עם מצלמה פתוחה ולב דרוך, צילם רגעים יומיומיים: תנועה ברחובות, מבטים חטופים, מחוות קטנות בין אנשים. אבל גם את המורכב והטעון – שדות האופיום שצובעים את ההרים בוורוד מרהיב, צללים של אינטרסים גלויים ונסתרים בין כוחות הצבא לנשים מקומיות, והמתח התמידי שמרחף באוויר.
הצילומים של ליברמן מבטאים את הנופים עוצרי נשימה העומדים בניגוד גמור לתחושת אי־הודאות שמרחפת באוויר, לאוכלוסייה שנאבקת על שגרה בתוך כאוס, בלבול ותסכול. בין השדות והרחובות, בין השווקים והסימטאות, דיבר עם חיילים אמריקאים, פגש את המקומיים, ונשאב אל תוך היופי עוצר הנשימה של הטבע הפראי. המפגשים העוצמתיים היו עם הפנים – ילדים, סוחרים, לוחמים לשעבר. ליברמן מספר כי במהלך השהות ניסה להימנע ככל שניתן לצלם את ה"דרמה", וחיפש את הרגעים שבהם ניתן לזהות את האנושי שנחשף – פשוט, פגיע, מוטרד.
"אני לא מתיימר להבין את אפגניסטן. התמונות אינן משקפות אמת מוחלטת, אלא רגעים. נקודות מפגש ביני לבינם" אחרי שהות ארוכה שם לבד, כשהוא מסתכל על תמונות המוצבות בגלריה, הוא נזכר בזוגות העיניים הרבות שהביטו בו חזרה. הצילומים שעדין מוצגים בגלריה מזמינים את המבקרים להתקרב ולהביט בדמויות ובנופים, ולתהות על מושגים כמו שליטה וחירות, קרבה וניכור, ועל איך נראים חיים במקום שבו כל מבט וכל תנועה הם גם אקט הישרדות.
SOLO
תערוכת יחיד של הצלם יוראי ליברמן, שנפתחה ביוני האחרון בגלריה בכיכר קדומים ביפו העתיקה, מהדהדת את המרחב שבין תיעוד לרגעים שקופאים בזמן. הרגעים בהם הוא ניצב לבדו מול מציאות טעונה ובוחר להביט בה לא רק בעין של כתב שטח, אלא גם בעין של מי שמבקש להבין את האנושי בנקודת הזמן. התמונות בתערוכה נעות בין צילום עדות ישיר, חודר ובלתי מתפשר, לבין רגעים המבטאים "הילוך איטי" – מבטים, תנועות, שקט שאחרי רעש. "SOLO" מבקשת לשאול לא רק מה קרה, אלא איך הרגע הזה נחווה, ומזמינה את הצופה לשהות, להתבונן, ולפעמים גם לעצור נשימה.
ב 31/10/25 הגלריה תפתח במתכונת מעט אחרת.
התערוכה שהוצגה בחודש יוני תהיה פתוחה לקהל, אליה תתווסף סדרת צילומים נוספת וחדשה שטרם פורסמה.
הגלריה תארח מספר אירועים, בין היתר ב 4/11/25 תתקיים הרצאה משותפת של יוראי ליברמן יחד עם שאול שוורץ שותפו למסע לאפגניסטן על המסע המשותף שלהם באפגניסטן.
ההרצאות יתקיימו ב LA MAISON, בית מפגש לחיבורים ואמנות
כיכר קדומים 16, יפו העתיקה
לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים >
(מספר מקומות מוגבל)
אפגניסטן עם דרכון ישראלי
על התערוכות, הגלריה והבית החדש שפתחו יוראי ליברמן ודיקלה מלמוד LA MAISON
שונית פלקו-זריצקי, צלמת שהתרגלה לעמוד מול המצלמה לא פחות מאחוריה, מצאה את עצמה בשנתיים האחרונות מוותרת כמעט לחלוטין על המקום האישי שלה ביצירה. הגוף, שהיה בעבר חומר הגלם המרכזי שלה, נעלם מהפריים. במקומו הופיעו צילומים של בתים חרבים, חפצים מפויחים, ומבטים של אנשים שמנסים להבין מה נותר מחייהם ואיך ממשיכים.
אמי ויטלה אוהבת את העולם, ומחפשת את היופי ואת הצדדים הטובים שלו. להשקפתה, "העולם מלא באתגרים, אך יש תמיד צדדים נוספים לכל סיפור. צריך לחגוג את העולם ולשמור עליו כמה שיותר".
הצלמת טלי רצקר מחפשת דרך ליצור חיים חדשים לאחר המוות, אולי אפילו חיים יפים יותר.