השלב הראשון בתהליך, אשר בסיומו עומד לו בית מלבנים – מתחיל כאן. בין 12 ל 16 שעות ביום, במשך 7 ימים בשבוע, הילדים האלה מעמיסים קוביות ׳בוץ׳ על הראש (שזה בעצם חימר, שנוצר מהאדמה החרסיתית הרטובה והבוצית, ומשמש כחומר לבניית לבנים).
וככה הם הולכים הלוך-חזור הלוך-חזור, עשרות אם לא מאות פעמים ביום, מערימת ה׳בוץ׳ האינסופית עד לנקודת הפריקה וחזרה. כשבעל האדמה זקוק לכוח עבודה זול וזמין, ובית ספר הוא כמובן בתחתית סדר העדיפויות, הילדים האלה הם הפיתרון המושלם.
יש לזה שם. Child Labor.
ולמרות שהם באמת קורעים את התחת, לא נראה שהם סובלים יותר מדי. בסוף מבחינתם הם משחקים בבוץ, שתכל'ס זה כיף, וחוץ מזה, ככה פה ושם בין הסיבובים, הם גונבים כמה הפסקות קצרות לטובת תחרות קפיצות וירטואוזיות למים מטונפים.
בסוף ילדים הם ילדים…
כתב וצילם: איתמר פלג
